<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ט"ו</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
דין בשר שנמלח מזמן מרובה עם בשר שנמלח מיד יש להתיר מטעם דדם משריק שריק בליכא גומות, וגם מחמת שאירע לזקיני הרב רבינו יהודה חמיו, שפעם אחת נפלה לו חתיכה של בשר מלוח מזמן מרובה בין חתיכות שנמלחו באותה שעה, ולא רצה הרב רבינו יהודה חמיו להתירו. והיה תמה רבי אמאי לא התירו מדאמרינן לא שנא. ונראה לי סברת רבינו תם דאמר לא שנא ומותר, אע"פ שכלתה פליטת החתיכה תחילה, משום דדמא משרק שריק, ומליחה [הויא] כמו צלי דמותר לכתחילה בישרא משרו עלוי בישרא אפי' למאן דלית ליה כבולעו כך פולטו בכיצד צולין [ע"ד ע"א], כיון דדמא משרק שריק, שרי לכתחילה בישרא עילוי בישרא אע"פ שיש כבר בו רוב דם, (אחר למע') [ה"ה במליחה] בישרא עילוי בישרא אע"פ דכלה התחתון תחילה שרי. ומיהו גם לדברי ר"ת [הני מילי] דליכא גומות בצד העליון של החתיכה התחתונה, דאיכא למימר דם משרק שריק. אבל כשיש גומות מאי איכא למימר. מעשים בכל יום שמוצאין ציר בגומות בצד העליון של חתיכה התחתונה ונוהגין [בה] היתר. וגם רבינו שמואל נשאל על זה הענין והתיר. אבל אם היו שופכים דם רותח על הצלי בשעת צלייה אין להתיר. אפילו היו נותנין הצלי רותח על הדם הצונן שאינו מכונס בכלי שאינו מנוקב (אבל) [אלא] בכלי מנוקב דדם משרק שריק ונופל כל שעה, היה אסור כדי קליפה, אע"ג דתתאי גבר אדמקיר ליה בלע.
